מאמרים

רדיפת סיפוק והקשיים אל מול הכלכלה - חלק II

רעב שלא ידע שובע, כי כך הוא למד. זו הצורה בה התנהלו חייו הנוחים, עד שהפכו נוחים ומשלים עד כדי שעמום, עד כדי ריקנות ודיכאון. בוקר אחד הוא התעורר, גבר צעיר, מוצלח על פי תנאי החברה, גבר בכל כוח ומעמד, והרגיש ריקנות כמו שלא הרגיש מעולם, הרגיש שאין טעם בחייו, הרגיש שגם לא יהיה לעולם. הוא המשיך בעבודתו ובניהול אורח חייו המתירני והנוח עוד זמן מה, אך הימים רק נעשו פחותי משמעות יותר ויותר, ריקים ואפורים.

בוקר אחד הוא החליט לעזוב הכל, לצאת אל העולם. הוא לקח מזוודה המלאה בכל טוב, ועזב בלילה. אט אט, במסעותיו, מסעות בהם עלו קשיים, הוא איבד מבגדיו, ממכשיריו האלקטרונים, מאמונה שהייתה לו על כמה שהוא תלוי בכל אותם דברים בכדי להיות מאושר. כשאבדה לו החליפה הוא שם לב ומצא חולצת כותנה מעט מלוכלת, אך נעימה ואוורירית. כשאבד לו האייפון הוא חלף בדיוק על פני מפל, התיישב והביט במים זורמים במשך שעות. כשאבד לו הכסף לרכוש מזון, הוא חלף על פני בית עם גינת ירק, הקיש בדלת ושאל בנימוס אם יוכל לקטוף מעט מהירקות העסיסיים. כך, למד הוא להנות מהדברים הפשוטים, עד שבהדרגה למד להנות מהדרך בה פגש בדברים, והתנתק מהצורך בגירויים למיניהם שמלאכותיים ואינם מהטבע. כך, מבלי שעליו להרוויח כספים רבים ולנהל תקציב יומי, ניהל אורח חיים פשוט, וכמה שקיבל משמעות וסיפוק!

נכון, נאלץ לוותר על חופשת סקי חודשית וטלוויזיות במסכים גדולים, אך מה הוא צריך את כל אלה כשלמד להנות מלאכול עגבנייה טריה, לשבת על כר דשא נעים, להקשיב לשירת הציפורים.

חזרה לחלק ראשון